בפרשת השבוע "ויחי" המסיימת את חומש בראשית מסופר על דברי הפרידה של יעקב אבינו לבניו לפני פטירתו הוא פתח ואמר להם: "האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים" ובסופו של דבר הוא מתחיל לברך את בניו תוך התייחסות אישית לכל אחד. אומר על כך רש"י "ביקש יעקב לגלות את הקץ ונסתלקה שכינה ממנו והתחיל לומר דברים אחרים".
מה זה אומר לנו שהוא ביקש לגלות את הקץ ובעצם לא הצליח? התורה לא מספרת לנו סתם סיפורים, אלא היא באה להורות לנו שצריך להיות אצל כל אחד ברען = התלהבות לרצות לבקש לגלות את הקץ, לעשות סוף לגלות הארוכה.
כל אחד חש ברצון אישי לגאולה, יתכן בגלל סיבה רפואית, כי אז כולם יהיו בריאים ולא נצטרך יותר לתרופות, או בגין יוקר המחיה, או שהגענו לנקודת שפל עם הקטל – הקטטה האנושית – בכבישים ועוד כהנה סיבות, הכול נכון. המכנה המשותף לכל אלו שאנו מצפים לגאולה, מפני שהמצב הזה שלנו כיום הוא כלל לא המצב הטבעי שלנו.
העולם נוצר מלכתחילה כמו גן עדן, בו אמורים לחיות בהרמוניה אחד עם השני, בסובלנות, גם באיזון פנימי נכון של גוף ונפש, שילוב בין רוחניות לגשמיות, הסיבה שזה לא כך, נעוצה בקלקול שנגרם לעולם החל מחטא עץ הדעת. פתאום הכול התעוות ונהיה עירוב של טוב ורע. כל מעשה טוב שאנו עושים אנו גורמים לתיקון וזיכוך העולם למקום טוב יותר ונפלא מאין כמוהו. כל זמן שזה עדיין לא קרה העולם מרגיש חסר וצימאון לאלוקות.
בקשה זו מקבלת משמעות גדולה פי כמה השנה תשפ"ג, שנת "הקהל", בו המלך אוסף את כל העם אנשים נשים וטף ומשמיע להם פרשיות מהתורה. הוא מחבר בין כולם ומביא אותם "ליראה את ה' אלוקיכם". עלינו לבקש ולצפות מתוך ביטחון שבקשה זו ארוכת הטווח עוד מימי יעקב אבינו, תמומש תיכף בקרוב ממש אמן.
שבת שלום
הרב מנחם עמאר
מרכז אור מנחם
