י"ט בכסלו, "חג הגאולה", הוא יום בעל חשיבות מכרעת בהיסטוריה של תנועת החסידות, במיוחד עבור חסידי חב"ד. ביום זה, בשנת תקנ"ט (1798), שוחרר רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חסידות חב"ד ומחבר ספר ה"תניא", ממאסרו ברוסיה הצארית. מאסר זה, שהיווה חלק ממאבק עקרוני על עתידה של החסידות, הפך במרוצת השנים לאבן דרך המבטאת את ניצחון הרוח.
המאסר – רקע והסיפור המלא
בתקופתו של רבי שניאור זלמן, התעוררה התנגדות חריפה לתנועת החסידות מצד גורמים מסוימים בקהילה היהודית, שחששו מהשפעתה ומהחידושים שהביאה. רבי שניאור זלמן, שהקדיש את חייו להפצת החסידות, שלח שליחים לעיירות נידחות, חיבר ספרי יסוד והנגיש את פנימיות התורה לכל שכבות העם.
המתנגדים, שחיפשו דרכים לעצור את התנועה, הגישו תלונה לשלטונות הרוסיים. בתלונתם טענו כי רבי שניאור זלמן מעביר כספים ל"ארץ אויב" – האימפריה העות'מאנית, שבה שלטה באותה תקופה ארץ ישראל, תוך רמיזה כי פעולותיו הן פוליטיות ובגידה בצאר הרוסי.
בעקבות ההלשנה, נאסר הרבי ונלקח למאסר קשה בבית הסוהר בפטרבורג, מקום שבו נחקר ארוכות ואף אויים במוות. במשך 53 ימים ישב הרבי בתנאים קשים, כשהוא נתון לחקירות חוזרות ונשנות מצד השלטונות.
השחרור בי"ט כסלו
ביום י"ט כסלו התרחש הנס – השלטונות הכירו בחפותו של הרבי, והוא שוחרר מהכלא. הרבי ראה בשחרורו לא רק הקלה אישית, אלא גם אות מן השמים שהפצת החסידות בדרכו היא רצון אלוקי. באיגרת ששיגר לחסידיו לאחר שחרורו, כתב כי מאסרו ושחרורו מהווים "ניצחון" לרעיונות החסידות ולמשימה שהוטלה עליו להפיץ את תורת ה' בצורה רחבה ועמוקה יותר.
משמעות יום השחרור – חג הגאולה
י"ט כסלו הפך ליום שמחה מרכזי בתנועת החסידות, שבו חוגגים את גאולת הרבי ואת ניצחונה של תנועת החסידות. עבור החסידים, חג זה מסמל את פתיחת השערים להפצת פנימיות התורה לכל יהודי, בכל מקום ובכל מצב.
י"ט כסלו הוא לא רק זיכרון היסטורי, אלא יום שמסמל את התחדשותה של תנועת החסידות ואת מסריה האוניברסליים: אמונה באלוקים, שמחה בעבודת ה', וחיבור עמוק לפנימיות התורה. חג הגאולה מזכיר לכולנו כי גם ברגעים החשוכים ביותר, אור האמונה והאמת יכולים לגבור על כל מכשול, ולפתוח שערים חדשים של גאולה רוחנית.
