בשיעור חדש בתניא עוסק הרב באחת השאלות הגדולות ביותר שמעסיקות כל אדם: מהי משמעות החיים?
דרך סיפורים מעוררי מחשבה, מקורות מהגמרא, הזוהר וספר התניא, מתברר שהמשמעות של האדם אינה נמדדת רק במה שהוא מרגיש או חושב – אלא דווקא במעשים שהוא עושה בכל יום.
השיעור פותח במשל על שלושה פועלים: אחד חופר בור, השני אמור לשתול והשלישי מכסה. כאשר השותל אינו מגיע, השניים ממשיכים לעבוד כרגיל – משל שממחיש כיצד אפשר לבצע פעולות מבלי להבין את מטרתן. מכאן יוצא הרב למסע בעקבות שאלת המשמעות.
בהמשך נדונה השאלה מדוע הנשמה יורדת לעולם מלכתחילה, למרות שמצבה הרוחני קודם לכן גבוה לאין שיעור. אם האדם נועד להיאבק כל ימיו ביצר הרע, ולעולם אינו מגיע לשלמות מוחלטת – מהי מטרת כל המאבק?
התשובה שמביא אדמו"ר הזקן בפרק ל"ה בתניא משנה את כל נקודת המבט.
הזוהר מדמה את האדם לנר:
- הגוף הוא הפתילה.
- השכינה היא הלהבה.
- המצוות והמעשים הטובים הם השמן.
בלי שמן – הלהבה אינה יכולה להמשיך לדלוק.
כך גם בחייו של כל יהודי. כל מצווה, כל מעשה טוב וכל בחירה נכונה מאפשרים לשכינה להמשיך ולהאיר בעולם.
זהו גם ההסבר לכך שהתורה מדגישה כל כך את עולם המעשה. לא מפני שהמעשה הוא טכני בלבד, אלא מפני שדווקא באמצעותו מתגשמת תכלית הבריאה.
אחת מנקודות העומק בשיעור היא ההבנה שהניצחון בחיים אינו ניצחון אחד גדול, אלא רצף של ניצחונות קטנים. כל יום שבו האדם מוסיף "שמן לנר" – הוא מגשים את שליחותו.
השיעור מסתיים במסר מעצים:
הקב"ה אינו שואל את האדם "איפה היית", אלא "איכה" – היכן אתה נמצא עכשיו? האם אתה ממלא את שליחותך ומאיר את העולם?
זהו שיעור עמוק ומעורר מחשבה, שמעניק הסתכלות חדשה על החיים, על משמעותם ועל אחריותו של כל יהודי להיות כלי להשראת השכינה בעולם.
