אם הנשמה היא חלק אלוקה ממעל ממש, מדוע הקב"ה שולח אותה דווקא לעולם הגשמי – מקום של ניסיונות, הסתר פנים והתמודדויות? האם לא היה עדיף שתישאר קרובה לבורא בעולמות העליונים?
זו אחת השאלות העמוקות ביותר בספר התניא, ובפרק ל"ה מגלה בעל התניא יסוד שמשנה את כל ההסתכלות על החיים: מטרת ירידת הנשמה אינה לטובת הנשמה עצמה, אלא כדי להפוך את העולם הזה לדירה לקב"ה.
הקב"ה לא רוצה רק נשמות קדושות – הוא רוצה עולם קדוש
הרב מנחם עמאר פותח את השיעור בשאלה מטלטלת: אם הנשמה קרובה כל כך אל הקב"ה, למה להוריד אותה למקום שבו היא עלולה להיכשל?
התשובה של בעל התניא מפתיעה. הנשמה אינה יורדת לעולם כדי להתעלות בעצמה, אלא כדי לגלות את האור האלוקי דווקא בתוך המציאות הגשמית. המצוות שאדם מקיים כאן בעולם יוצרות גילוי אלוקי שאפילו הנשמה בעולם העליון אינה יכולה ליצור.
