שיעור תניא פרק כ"ב – הבחירה האנושית היא פאר היצירה

בשיעור זה נפתח שער עמוק להבנת יסוד מרכזי בתניא:
הכול נברא בדבר ה׳ – אך לא הכול שייך לאותה מדרגה של רצון.

הדיבור האלוקי אינו כמו דיבור האדם. הוא מהווה, מחיה ומקיים את המציאות בכל רגע. אילו היה נפסק – הכול היה מתבטל כלא היה. מכאן נולדת השאלה הגדולה:
אם אין עוד מלבדו – כיצד קיימים רוע, טומאה וכפירה?

בעל התניא מלמד שהעולם נחלק לשני תחומים:

• קדושה – פנימיות הרצון האלוקי: תורה, מצוות, נשמה, ביטול.

• טומאה – חיצוניות הרצון: קיום שניתן בצמצום, בהסתר, כדי לאפשר בחירה חופשית.

הרע אינו מטרה – הוא אמצעי. כמו עבודה שאדם עושה רק בשביל המשכורת.
אלוקים “מקיים” את הרע מאחור, בלי רצון פנימי, כדי שהאדם יוכל לבחור בטוב – ולקבל שכר על הבחירה.

מכאן נובעת משמעות הביטוי “אלוקים אחרים” – לא פסלים בלבד, אלא כל מציאות של ישות, אגו וגסות רוח, שבה האדם מרגיש נפרד מהאמת האלוקית.
לעומת זאת, ענווה וביטול מחברים את האדם לפנימיות הרצון – ומגלים אור בעולם.

השיעור חותם במסר חד:
העולם יכול להיות ג׳ונגל של אגו, או גינה מטופחת שבה יש בעל הבית.
הבחירה – בידיים שלנו.