הרבנית חנה עמאר פותחת את פרק ט״ו בשאלה שמטלטלת את כל תפיסת החיים המודרנית:
האם ערך האדם נמדד בשלמות – או בהתמודדות?
התניא מבחין בין צדיק שכבר סיים את עבודתו, לבין “עובד אלוקים” – אדם שנמצא באמצע, בלשון הווה. זה שנאבק, שמתאמץ, שנופל וקם.
העולם מחנך למצוינות, אבל התניא מחנך ל־התקדמות.
לא ל־100 מתוך 100 – אלא ל־101.
עוד מאמץ קטן מעבר להרגל.
דרך סיפורים עמוקים – זוגיות, חינוך ילדים, רחל ולאה, יהודה ותמר – מתברר:
אין דבר כזה חיים “זורמים” בלי עבודה
חינוך בלי מאמץ מגדל חולשה
אהבה בלי יגיעה לא מחזיקה עומק
ודווקא האדם שמתמודד – הוא היקר ביותר בעיני ה׳
זהו פרק שמרפא אשמה, משחרר לחץ, ומחזיר ערך למי שמרגישה “לא מספיק”.
