בחודש אייר – חודש הרפואה – מתחדדת התובנה הפנימית: לא רק הגוף זקוק לריפוי, אלא גם הנפש.
"אני ה' רופאך" – ולא במקרה.
בערב יום הזיכרון, בשיעור עמוק ומעורר מחשבה, נחשפנו לאחת התובנות המרכזיות בספר התניא: הגוף אינו סתם כלי – הוא זירת קרב אמיתית בין שתי כוחות פנימיים מנוגדים:
הנפש האלוקית – מבקשת להנהיג את הגוף לקדושה, שליחות, אמת.
הנפש הבהמית – מושכת אל הנאה מיידית, תאווה, ואינטרס עצמי.
המוח והלב – אינם פועלים באותו אופן:
הנפש האלוקית מתחילה מהמוח – מהבנה ושכל – ורק אחר כך יורדת לרגש.
הנפש הבהמית מתחילה מהלב – מרגש סוער – ורק אחר כך מגייסת את המוח להצדיק את רצונותיה.
דרך לימוד עמוק, סיפורים מרגשים, ודוגמאות חיות מהחיים – נחשפת האמת החדה:
מי שמוביל – קובע את הכיוון.
אם הלב שולט, נוצרת סערת רגשות ולעיתים גם טעויות. אם המוח מוביל – יש בירור, יש אמת, יש דרך.
"עיר קטנה ואנשים בה מעט" – כך מתאר שלמה המלך את הגוף: עיר עם 248 תושבים (האיברים) הנאבקים עליה יומם ולילה.
כל איבר – עיניים, פה, ידיים, רגליים – נתון למאבק: האם ישרת את הקדושה או ייסחף אחרי העולם החומרי?
התוצאה ברורה:
אין פשרות. אין שלום. יש מלחמה מתמדת.
והניצחון – תלוי בנו: במודעות, בהבנה מי מוביל אותנו, ובחיזוק הנפש האלוקית.
