השיעור של הרבנית חנה עמאר חושף את המבנה הרוחני של האדם: שכל, רגש ונפש – איך כל זה קשור לחיות, למלאכים ולאהבת השם.
מה משותף לחתול רחוב, מלאך עליון וחסיד שמניח תפילין? לפי ספר התניא – הרבה יותר ממה שחשבתם.
פרק ג' בתניא, בליווי ההסברים הרגישים והעמוקים של הרבנית חנה עמאר, מצייר מפה פנימית של נפש האדם. השיעור נפתח בשאלה בסיסית: איך בנויה הנפש שלנו? מה ההבדל בין שכל לרגש, ואיפה נכנסת הנשמה לתמונה?
השכל קודם לרגש – אבל זה לא רק סדר טכני. השכל מוליד את הרגש, כמו אב ואם שמולידים ילד. רק כשאדם מתבונן באמת – הוא יכול לאהוב. וזה ההבדל בין אהבה רדודה (שמתעוררת לבד), לאהבה אמיתית שבאה ממחשבה והתבוננות.
הרבנית מסבירה: כל יהודי הוא בעצם נפש אלוקית אחת שמכילה שלושה כוחות השכל (חכמה, בינה, דעת), ושבעה כוחות רגש (אהבה, יראה, רחמים וכו'). יחד – אלו עשר כוחות שמקבילים ממש לעשר הספירות של העולמות העליונים.
והמטרה? "לדעת את ה'" – לא רק להרגיש. להפעיל את המוח, את הלב, ואת הידיים. כשהאדם חושב ומתבונן – הוא מתחיל לרגש. כשהוא מתרגש – הוא מתחיל לפעול. זו הדרך להפוך את כל האדם לבית לא‑לוהים.
אז איך מחנכים את הלב? איך בונים אהבת השם שלא תלויה במצב הרוח? על זה – בדיוק – מדברת הרבנית בעדינות ובכנות שמביאה את התניא לחיים.
