בשיעור של פרק י' בספר התניא, הרבנית חנה עמאר לוקחת אותנו יד ביד לדבר שאסור לנו להשאיר תיאורטי: צדיק.
מה זה צדיק? האם זה מלאך לבן שאי אפשר להתקרב אליו, או שיש נקודות בחיים שבהן גם אני – עם כל העייפות, הכביסה והכלים בכיור – נקראת "צדיקה"?
סיכום קצר:
- לכל אחת מאיתנו יש שתי נפשות: נפש אלוקית שרוצה אמת וקשר, ונפש בהמית שרוצה נוח וקל.
- היצר הרע הוא לא "סתם אני עצבנית" – הוא הכוח שרוצה לשרוף הכול עכשיו ולא אכפת לו מה יהיה מחר.
- "צדיק" בתניא זה לא מחמאה חמודה. זו דרגה של ביטול הרע. אבל: יש רגעים שבהם גם יהודי פשוט נוגע בזה.
- את נקראת "צדיקה" במיוחד כשאת מרוסקת, כואבת, לא מבינה למה זה קורה – ובכל זאת את בוחרת להגיד "אבא, אני שלך".
- המבחן היומי: מה פחות נוח לי אבל אני יודעת שהוא אמת? שם הנפש האלוקית.
- זה לא תהליך של הוקוס פוקוס. זה בנייה, לא קסמים מיידיים.














