בפרק ד בספר התניא, לוקח אותנו אדמו"ר הזקן לעולם העמוק של לבושי הנפש – מחשבה, דיבור ומעשה. הרבנית חנה עמאר מסבירה כיצד דווקא המעשים החיצוניים, שלכאורה נעשים "בלי לב", הם אלה שמובילים את הנפש הפנימית להתחבר באמת. בשיעור מחולל תודעה זה, נחשפים לעוצמה של כל מצווה פשוטה, למעלה הגדולה של נתינה הדדית, ולהבנה עמוקה של הפסיכולוגיה החסידית דרך העדשה של ה-CBT.
המסר ברור: רק עשייה מחזיקה קשר – עם אלוקים, עם בן זוג, ועם עצמנו.
✍️ סיכום השיעור:
- שלושת לבושי הנפש – מחשבה, דיבור ומעשה – הם הכלים שבאמצעותם הנפש פועלת ומתחברת לעולם.
- אי אפשר להיות יהודי רק בלב – הקדוש ברוך הוא רוצה עשייה בפועל, לא רק כוונה פנימית.
- לבוש = תקשורת עם הזולת – כמו שטייס חייב ללבוש מדים כדי לשדר ביטחון, כך גם אנחנו פועלים דרך לבוש הנפש כדי לבטא את עצמנו לאחרים.
- לבוש ככיסוי או כאמת – לבוש יכול לחשוף את מה שבפנים, אך גם לכסות ולהסתיר. הבחירה בידינו.
- המעשים משפיעים על הרגש – גם כשאין חשק, אם נקום ונעשה – הלב יתעורר בעקבות המעשה.
- CBT בגרסת התניא – המחשבה, הדיבור והמעשה הם כלים לשינוי פנימי. מחשבה שנייה ניתנת לבחירה – ומכאן הכוח.
- כבלי הקשר הרוחני – כל מצווה היא חוט שמחבר אותנו לא-לוהות. ככל שיש יותר חוטים – כך הקשר חזק יותר.
- נתינה בזוגיות ובמשפחה – העשייה הקטנה היא זו שיוצרת אהבה. גם כשקשה – יש מקום למאמץ.
- הזהות הפנימית מול החיצונית – הפנימיות נשארת טהורה. עלינו לעבוד על החיצוניות (לבושים) כדי להשפיע על הפנימיות.
